<h1>ארחות חיים הלכ' גיטין סימן א'</h1>
<h2>דף כא:</h2>
כתב הרמב"ם ז"ל [פ"ב מהלכ' גירושין ה"כ] מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש ב"ד של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט והוא גט כשר. וכן אם הכוהו גוים ואמרו לו עשה מה שישראל אומר לך ולחצו אותו ישראל ביד הגוים עד שיגרש כשר. ואם הגוים מעצמן אנסוהו עד שכתב הואיל והדין נותן שיכתב הרי זה גט [פסול] ולמה לא בטל גט זה שהרי אנוס הוא [בין ביד עכו"ם בין ביד ישראל] אין אומרין אנוס אלא למי שנדחק ונלחץ לעשות דבר שאינו מחוייב מן התורה כגון מי שהוכה עד שמכר או עד שנתן אבל מי שתקפו יצרו הרע [לבטל מצוה או] לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר שאסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיותו מישראל רוצה הוא לעשות כל המצות. ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו. וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גירש לרצונו. לא היה הדין נותן שכופין אותו לגרש וטעה ב"ד של ישראל או שהיו הדיוטות ואנסוהו עד שגירש הרי זה גט פסול. הואיל וישראל אנסוהו ויגמור ויגרש. ואם הגוים אנסוהו שלא כדין אינו גט אע"פ שאמר בגוים רוצה אני ואמר לישראל כתבו וחתמו הואיל ואין הדין מחייבו להוציא והגוים אנסוהו אינו גט. ע"כ. וצריך שיבטל מודעי פעמים אחת לפני (הנתינה) [הכתיבה] ואחת לאחר (נתינה) [הכתיבה]. וגם צריך שיקראו הגט שתי פעמים אחת לפני הנתינה ואחת לאחר הנתינה.
